נולד ב אשדות יעקב מאוחד 3.4.1948
נפל ב 5/6/67 בקרב צומת רפיח,
נקבר בבית העלמין באשדות יעקב, בחלקה הצבאית, חלקה 1, שורה 3, מצבה שניה.
קשר: אח – איתן רוזנברג 052-8882712 rozenbergeitan@gmail.com
קישורים: אתר יזכור
מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון:
בן צבי וסוניה, חברי קיבוץ אשדות יעקב מאוחד. נולד ביום כ"ג באדר ב' תש"ח (3.4.1948) בקיבוץ. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בקיבוץ. עוד מגיל צעיר הייתה לו נטייה לכלים מכנים. ומשגדל ומטעמי-בריאות לא יכול היה לעבוד בשדה נקשר לענף-החשמל בכל נימי נפשו. הוא היה מבצע עבודות מסובכות, אשר אנשים בעלי הכשרה גדולה משלו לא היו יכולים להשתלט עליהם. היה רצון לשלוח אותו מטעם המשק לבית-ספר מקצועי לשם לימוד מקצוע החשמלאות אך הוא לא רצה בכך שמא לא יתגבר על הקשיים הלימודיים; כן לא רצה לעזוב את ההורים לבדם כששאר הבנים אינם בבית. תמיד אהב לעזור לחבריו. חן אהב לטייל בנוף-הארץ ושמר בנפשו את התרשמותו העמוקה. היה מתעמק בגיאוגרפיה היסטורית. בטיולים גילה נכונות לעזור לזולת; בהם הראה את כוח הארגון. השתייך לתנועת "הנוער העובד". הייתה לו נטייה לאלקטרוניקה ובניית מכשירי-רדיו. כן היה חבר ב"הפועל". אחד מתחביביו היה איסוף- בולים. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל. חן רצה לשוט במרחבים, וכאשר הגיע למקום הרצוי לו. מדי בואו לחופשה ניכר היה שהוא מלא על גדותיו ומרוצה; הוא נראה לא כאדם הנסחף עם הזרם על כורחו כי אם כאדם החי את חייו מתוך ערות פנימית ואושר. עוד הוא נמצא בשירות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שנערך על צומת רפיח ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל. היה איש צוות תותח ומילא את תפקידו באומץ ובמסירות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות באשדות יעקב. לאחר העברת גופתו לאשדות-יעקב כתב מפקד-הפלוגה מכתב להוריו שבו ציין כמה מתכונותיו של חן. בין השאר הוא כתב על סבלנותו הגדולה, על אהבתו לזולת ונכונותו להקריב עצמו למען הכלל ועל פשטות של צנעה שהייתה בו. הוא ציין את בגרותו הפנימית ואת השלווה שלו אשר הפכה לכל היחידה כמשען להיאחז בה. בין השאר הוא כתב על אודות "ידי הזהב" שהיו לו לגבי כל מיני כלי-מלחמה, לשם הרכבתם ופירוקם. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו חוברת לזכרו. גם ב"סיירת השריון" בהוצאת חברים לנשק (חברי קיבוץ כפר-מנחם) הועלה זכרו. גם בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הונצח שמו. בילקוט עיזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעיזבונו. ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האזורית עמק הירדן הונצח שמו.
חן רוזנברג, לא יינשא עוד בראשו של עמוד חשמל, מתקן קצר סרבני, לא ישוטט עוד מוקסם מנופי הארץ הנגלים, לא יפגוש רעים על מדרכות הקיבוץ ביום ו' בקריאות מה נשמע וטפיחות על השכם. ימים רבים אחרי המלחמה יחפשו אחריו מבלי לדעת שחן נפל על מוצב הצומת שעות ספורות לאחר תחילת הקרב.
כותב יעקב סולומון שהגיע יחד עמו לסיירת (מתוך ספר סיירת שריון):
קשה ומכאיב לתאר דמותו של חבר, כפי שהיא נראית בעיני רוחי.
היכרותי הראשונה עם חן, חלה לפני שנה, כאשר הגעתי לפלוגה. חן אשר היה "ותיק" ממני שבוע במחנה, עזר לי להרכיב את החגור ונתן לי את העצות הראשונות בחיי טירון. מאז לא נפרדנו. כאשר התחילה הטירונות הייתי עם חן באותה מחלקה ובאותה כיתה. בתחילה הכול נראה קשה ביותר, המשמעת וגם האמונים. חן, אשר סבל מבעיות ברגליו, עשה מאמצים גדולים כדי לא לפגר אחרינו באמונים, והודות לכוח רצונו הצליח בכך.
זכורים לי הרבה מסעות ארוכים שבהם הוא צלע בצורה קשה, וסירב בתוקף שנעזור לו. היה נוהג לומר – "אני אעשה את הכול בעצמי". וכך עשה.
חן היה בחור חברותי, שקט, אוהב סדר ונוח לרגוז. כאשר האוהל לא היה מסודר – הוא היה הראשון שנתן דוגמא אישית, והתחיל לנקות. באותו זמן כעס נורא על אלו אשר ליכלכו את האהל.
היו לו ידי זהב ותמיד נהג לטפל בסדור החשמל.
התגאה בפלוגה, ובכל מקום היה מדבר עליה בגאווה.
היה חבר למופת, ולא חסך במאמצים כדי לעזור לחבריו.
היינו ביחד תקופה ארוכה, כמעט שנה, ובכל זאת כאשר אני מביט לאחור, ניראה לי שהזמן חלף במהירות גדולה. מאורעות כל כך חשובים לגבינו: כגון סיום הטירונות, קורס הסיור, קבלת סמל סיור, נראים כל כך רחוקים ולא מציאותיים לאחר המלחמה.
זכור לי בתחילת קורס מ"כים, כיצד חן צופה בחוסר סבלנות לסיומו כדי שיהיה מ"כ בפלוגת סיור. אך, בדומה לרבים מחברינו לקרב, הוא לא זכה להגיע ליום מאושר זה. ולא ראה כיצד צבאות ערב מובסים על ידי צה"ל.
חן לא פחד מפני המוות והיה בטוח בניצחוננו. לפני שחצינו את גבול הרצועה, איחלנו אחד לשני מזל טוב והצלחה. ואז הוא אמר : "אני לא דואג לעצמי, לא אכפת לי באם איהרג, כי אני בטוח שננצח, רק חבל לי על הורי". גם עכשיו, הרבה זמן לאחר המלחמה, קשה להאמין שחן, הבחור העליז, לא יופיע יותר. לא יחזור עוד מן החופשה ולא יספר לנו מה חדש בקיבוצו, להיכן הלך ומה ביקר.
כפי שחן לא ישכח לעולם מלבבות הוריו – אשר יכולים להתגאות בבן שכזה – כך יישאר לעד בלבבותיהם של חיילי ומפקדי פלוגת הסיור.
ועל עקשנות וכוח רצון לצד ידידות אמת ונכונות לעזור, כותב שלמה פ.
היה זה באחד מימיו הראשונים של חודש ספטמבר, כאשר פגשתי בו לראשונה כבר מהתרשמות ראשונה הצטיירה לנגד עיני דמות של בחור הגון, אהוב על הכול, מוכן להציע עזרה לכל דורש ובעיקר – כעקשן שאינו מוכן לוותר.
ואכן הוא הוכיח עצמו כחייל מוכשר, שקצר שבחים באמונים ובתחרויות והודות לאלה הצליח לשלב עצמו במהירות וביסודיות בחיי הפלוגה.
כבר בתחילה, אפשר היה לראות כיצד מסוגל להתגבר הרצון העז על הכושר הגופני והיכולת האישית. היה זה באחד ממסעות הלילה הראשונים (כשהדרך לשקם הייתה עדיין רחוקה…) מסע רגלי מזורז, שהיה קשה לכולם, אך שבעתיים לחן. עקשנותו וכוח רצונו העז שפיעם בו, להתחיל ולסיים ככולם, הוכחו שוב – והוא הצליח. לא אשכח את אותה ריצת לילה, בה ספגתי מהלומה, צרור גידופים וצעקות – תמורת הצעה לעזור לו: "הסתלק, איני רוצה בעזרה, אני אסתדר יפה לבדי". יתכן שבלבו פקפק, אך השאיפה והרצון שדחפו אותו, לא בגדו בו והוא שוב סיים ככולם.
לכאורה, נראה חן כשקט, צנוע ונחבא אל הכלים, אך ההפך הוא הנכון. הוא היה בעל מרץ, תוסס, ובעל שאיפות לבצע הכול ועל הצד הטוב ביותר.
זה היה כשחזרנו מאחד הנווטים הרכובים. פגשתי בו בודד מטפל ברכב. זכורות לי אותן מילים, שענה, כששאלתי אותו למעשיו. "איך אפשר לסמוך עליהם, אני מעדיף לבצע הכול לבד, ואז אהיה בטוח שהכול עשוי". ואכן אמונה זו, כי הוא תלוי בעצמו ובכוח רצונו, היא שהביאה אותו להצלחה בכל.
הגינותו הרבה ורצונו העז לעזור ולהצליח, מזכירה לי את אחד מלילות החורף הקשים, כשמכונית קטנה נשטפה בזרם מים עז ונתקעה. לא עברו שניות ומספר חבר'ה, וביניהם חן, יצאו בגשם השוטף, כמלאכים מן השמים, לעזרה. כך הוא עמד שם, תחת גשם שוטף, כשהוא רועד מקור, לכוון את התנועה – ולעזור בחלוץ הרכב התקוע.
אישיותו של חן תאמה בדיוק את הפתגם הידוע: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". צניעותו והגינותו, מול מרצו, מעשיו ועקשנותו הרבים – להתחיל, לסיים ולהצליח.
בהמשך דרכו בפלוגה, התגלה חן כאיש צוות מוכשר ויעיל וכמפקד מעולה. מה רב הצער, שאדם שופע מרץ כחן נקטף בדמי ימיו, לפני שעלה בידו לבצע את שאיפות חייו והן היו כה רבות.
דברי עופרי אלון על דוד חן רוזנברג ז"ל – נכתב ביום הזיכרון 2015
יש דוד … דוד חן, חן שמעולם לא הכרתי, חן שכל השנים עליו רק שמעתי, אף פעם לא דיברתי, אף פעם לא סיפרתי, רק בתמונות הסתכלתי –
בחור יפה תואר, גבוה, רזה, עם מבט שנותן ביטחון בעיניים ….
את המכתבים קראתי – דואג לאחיו, לגיסתו וגם לאחיינית הקטנה שנולדה לו ….
וכל שנה אנחנו עוברים על אותם מכתבים, תמונות וחוברות זיכרון … ואני מסתכלת על אבא … השנה הוא היה כל הטקס עם הראש "מטה" ואפילו מלמל "זה ארוך מידי", אף פעם לא דיבר, אף פעם לא סיפר …
כל המשפחה השתנתה באותו רגע … ויש לי אח – חן – בדיוק עם אותו השם … האם הוא דומה לך ? ? ? האם אתם אוהבים את אותם דברים ? ? ?
וסבא וסבתא גם אותם אף פעם לא הכרתי – רק שמעתי – על בורקס שקיבלו בשבת, אחרי שהלכת לעולמך על שבתות בקיבוץ … ואתה בתמונות דומה לסבא צבי שלא הכרתי. בחור חתיך יפה תואר בדיוק כמו אבא – אבא שלי … ושוב התמונה שהוא מחזיק את הראש ביום הזיכרון עולה, כמו בכל שנה … כמה קשה לו והוא לא מדבר רק מסתכל למעלה …
ואני חושבת לעצמי שיכול להיות לי דוד חן, בטח הילדים שלך אולי היו בערך בגילי והיו לי בני דודים לשחק איתם, כי אתה הרי בכלל לא יודע (או אולי כן ? ? ?) אבל כל האחיינים שלך כבר בני 40 – 50 פלוס ורק אני הצעירה … זאת שלא הכרת …
זאת פעם ראשונה שאני כותבת לך … ואולי זה מקל ואולי זה משחרר … אבל לצערי גם בשנה הבאה אבא עם הראש יושב …
מילים לזכרו של חברי היקר חן רוזנברג ז"ל מאת גיורא גרזון
ביום הזיכרון לחלל צה"ל מספר מילים לחברי היקר חן .
בניגוד לכל הניצחונות הגדולים עליהם אנחנו גדלים ומתרפקים,
אני לוויתי את חן במהלך שנה שכולה היתה רצף של ניצחונות קטנים.
חן הגיע לסיירת למרות מגבלות רפואיות, שהקשו עליו מאוד במסעות ובנווטים,
אבל חן שהיה מודע ואף סבל מהקושי לא היה מוכן לוותר.
למרות המגבלות למרות הכאבים – לחם חן כל יום את המלחמה מחדש – " להישאר בסיירת".
אנחנו חבריו לאוהל – ראינו וליווינו , עזרנו לו במסעות ואמרנו לעצמנו ,
" כל זמן שחן לא מוותר – אנחנו לא מוותרים על חן" .
חן לא נשבר – עד שהמלחמה גדעה את חייו .
אזכור את חן כמודל של חייל נחוש וגיבור אמיתי .
אני עולה לקברו מדי שנה – וכמעט בן בית במשפחתו .
חן – למרות שאין עליך סיפורי גבורה ולא קיבלת צל"ש – אתה הגיבור האמיתי שלנו .
עשית את מה שיכולת ושילמת בחייך .
זוכר אותך באהבה רבה – גיורא גרזון .
מאי – 2018
זחל"ם הסיירים שנפגע בצומת רפיח (מתוך ספר סיירת שריון)
עשרה קרבנות – והקרב בעיצומו.
הזחל"ם ניצת ובער בלהבה כתומה בהירה, ובעשן בנזין שחור מתאבך. שאר כלי הרכב חצו את שדה המוקשים ופניהם אל האויב המתגונן נואשות.
