"יצאנו למלחמה כחבורת צעירים הקרובים אחד לשני 

חשים איש את רעהו עוד מהימים שלפני המלחמה,

תוך כדי מסעות ונווטים ברחבי הארץ, נוצרה רוח

של אחווה ורעות בסיירת , גאוות סיירים, אשר ידעו

מלכתחילה שהם יהיו הנחשונים.

דבר שזקף את קומתנו והפיח רוח גדולה  יותר ,

וחיזקה את השריון הדק של כלי רכבנו.

חיילי הסיירת היו ראשונים , כעמוד האש לפני החטיבה המובילה

לאורך כל הדרך בואכה אל עריש ,גבל ליבני ,רפידים עד התעלה .

הג'יפים הקטנים והאנשים הגדולים בתוכם .

הסתערו לחמו אספו את ההרוגים והפצועים והמשיכו להוביל בראש

אורי אור – מפקד הסיירת