נולד ב 1948 בקרית שמונה
נפטר ב 10/6/2018
נקבר במלבורן,אוסטרליה
קשר: מוקי, לוחם במחלקת סיור גדוד שריון 12, חט' 227
שמעון חיי ז"ל
מוקי פלג, חברו מהמילואים,
שמעון בן אור [חיי] זכרונו לברכה נולד בשנת 1948 בקריית שמונה ונפטר ב 10.06.2018 משטף דם במוח "מפרצת", בביתו במלבורן אוסטרליה.
שני הוריו עלו לישראל עם העליה העירקית, בסוף שנות הארבעים, ונחתו ישר לפחונים של [חלסה] שנקראת היום קריית שמונה.
למשפחת חיי נולדו שישה ילדים ארבע בנים ושתי בנות.
שמעון גדל כמו רוב בני גילו וסיים ב"ס תיכון י"ב שנים בקריית שמונה.
התגייס לצבא באוגוסט 1965 עבר את המסלול של פלוגת הסיור בחטיבה שבע והוצב במחלקה המבצעית המ"מ שלו היה אלי ריקוביץ שבהמשך היה המ"פ של פלוגת הסיור חטיבה 7.
לאחר הצבא החל לעבוד עם משאית אחת בעבודות עפר. כבר אחרי מס' חודשים פתח חברה בשם צחר עבודות עפר, בהמשך פתח חברה לבניין בשם צחר עבודות בניין בע"מ ובהמשך פתח חברה בשם מרכז תיירות ונכסים בע"מ. עד פטירתו כל העסקים היו מנוהלים על ידו כמנכ"ל ודירקטור ראשי בכל החברות. לא אגזים אם אומר שכל החברות נוהלו באופן יוצא מהכלל וכמובן גם עתה מאוד רווחיות.
שמעון התחתן מאוחר יחסית לבני גילו עם נטע ולהם נולדו שלושה ילדים. מאוחר יותר עבר עם כל משפחתו לנתניה, גרו בשכונת פולג בפנטהאוז יפה קרוב לים. התפנית הבאה הייתה לפני כ 10 שנים בה שמעון העתיק את משפחתו לאוסטרליה שם בנו בית גדול ומשם ניהל את עסקיו בארץ.
במילואים היינו במחלקת סיור של גדוד שריון 12 חברה במשך עשרות שנים חברים לנשק, אך בעיקר חברים שכל כך אהבנו להיות ביחד ולא רק בצבא. יצרנו משפחה אחת שדואגת ועוזרת ללא תנאי והנה פתאום ללא התרעה נפלה עלינו הידיעה ש – בן אור נפטר. נשארנו אבלים וכואבים. שמעון, תמיד נזכור אותך לטוב וכבר כעת אני יודע שתחסר לנו מאוד.
למרות שאתה לא האמנת "בו" כך גם אני – ובכל זאת שמור עלינו שם מלמעלה יש לך יתרון גובה אדיר, אנחנו אתך לתמיד.
אוהבים אותך שמעון, יהיה זכרך ברוך | מחלקת סיור גדוד שריון 12, חט' 227
29.06.2018
קווים לדמותו של שמעון [חיי] בן אור
את חברי הטוב והיקר שמעון חיי פגשתי לראשונה לאחר הסדיר בשלהי 1969 במילואים הראשונים של שנינו הוא היה בפל"סר שבע ואני שרתיי בסיירת גולני.
באותו זמן החליטו בצה"ל כי יש צורך לגייס יוצאי סיירות לטובת מחלקות סיור לגדודי השריון, אותנו הצמידו לגדוד טנקים סובייטים שלל ממלחמת יום כיפור. מאז אותה פגישה ועד יומו האחרון של שמעון היינו בקשר רציף ותמידי לכל אורך השנים.
הינו מחלקת סיור עם 4 ג'יפים 12 חברה ומ"מ. כמובן נפגשים כל שנה לבט"שים בעיקר בגזרה הדרומית ולאימונים אשר בהם רוב הזמן מנווטים וכל אשר נידרש.
את מלחמת יום כיפור האיומה עשינו יחד עם הגדוד שלנו, מול הארמיה השנייה ולאחריה נשארנו כמו רבים אחרים קרוב לחצי שנה במילואים, באמצע שום מקום בסיני.
מסע חייו ופועלו של שמעון חיי [בן אור].
בסיום הסדיר שמעון החליט שהוא רוצה להיות קבלן לעבודות עפר, לחברה שלו הוא קרא "צחר" עבודות עפר. בדרך הקשה ביותר ללא עזרה וסיוע כספי קנה משאית מסוג "מק" עם הייבר והחל לעבוד באזור מגוריו [קריית שמונה] בעבודות עפר בקיבוצים ובמושבים השכנים בעמק החולה. לא עבר זמן רב והבחור רכש ציודים נוספים ונעשה מאוד מבוקש כקבלן אמין זריז עם ביצועים מרשימים בעיקר בקיבוצים. בהמשך שינה את שם משפחתו לבן אור והמשיך לקבל עבודות גדולות, קנה "פינישר" וכמובן השתתף במכרזים, אשר כללו גם כבישים, אותם ביצע בכל אזור הצפון, כולל ברמת הגולן.
לאור הצלחתו וצבירת הנכסים בעבודות אלו – ב 1988 החליט בן אור להוסיף חברה נוספת ולהקים חברה לבניין בשם "צחר חברה לבניין".
לאורך השנים חב' צחר בע"מ בראשותו של שמעון בן אור, כמנהל החברה, ביצעה פרויקטים מסוגים שונים כמו שכונות קוטג'ים בקריית שמונה ובחצור הגלילית, תחמ"שים [תחנות משנה עבור חברת החשמל], בנייה רוויה למגורים, בניה ברמת הגולן, עבודות בנייה דרך משרד השיכון בכל אזור הצפון, אולם ספורט בקידרון ועוד'
בתחילת שנות ה90 בן אור פתח חב' חדשה בשם: מרכז תיירות ונכסים בע"מ. את המבנה בנה בעצמו סמוך לכביש הראשי של קריית שמונה לטובת מסחר חנויות ומשרדים, מבנה זה עד היום מאוכלס בשכירות רוב הזמן בתפוסה מלאה כולל גופים ממשלתיים, כמו כן הוסיף ובנה מרכז מסחרי נוסף באזור התעשייה הצפוני של העיר, הפעם על שם צחר חברה לבניין בע"מ.
בשנת 2010 חב' "מגן אפק" בקבוץ אפק החליטה לסגור את המפעל ולמכור אותו. חברנו הטוב מיכאל שריג ממחלקת הסיור שלנו במילואים הציע לנו לקנות את המפעל. שמעון הסכים לקנות יחד עם מיכאל ואיתי כאשר המטריה והגיבוי הפיננסי תהייה עליו וכך היה.
בשנת 2008 שמעון חשב על שינוי דרסטי בחייו והחליט לקחת את משפחתו לאוסטרליה למלבורן, עם אשתו ושלושת ילדיהם, שם המשפחה נמצאת עד היום וכל עיסוקיו נשארו כאן בישראל כאשר הוא מנהל אותם מרחוק וקופץ כל מס' חודשים בהתאם לנדרש.
קצת על אופיו של שמעון:
במחלקת הסיור שלנו במילואים שמעון היה כמו כולם בכל מצב בגובה העיניים למרות שהוא היחיד שהחזיק עסק עצמאי לגמרי לבד ורק הוא ניהל אותו עם נתונים כמעט בלתי אפשריים באותם שנים רבות של מילואים. ההבדל הגדול היחיד שהיה בהגעה למילואים ולחופשות היה ששמעון מגיע עם רכב מפואר ומרשים בו היה מביא ומחזיר את החברה הביתה.
היה לו את האופי החילי להיות לוחם ותמיד שאף בתרגולים ובניווטים להגיע אחרי מציאת ה נ.צ. לנקודת הכינוס בין הראשונים. תקופות ארוכות עסקנו בביטחון שוטף בעזה ברפיח ועוד במקומות כאלו ולא פעם במחסומים היה לנו קשה מנטלית "ככובשים" עם המשימות וההשפלות אשר נגזרו עלינו לבצע ולא כפי שחשבנו שכך יש לנהוג. ככל שהתבגרנו שמעון הלך בהיבט הפוליטי יותר ויותר שמאלה והמצב המדיני והפוליטי היו חלק מאוד מאוד משמעותי בחייו. לדעתי במעבר לאוסטרליה היה מרכיב גדול מאוד ביחס הפוליטי שלו לצורה וניהול המדינה בישראל, שלטון הליכוד וראשו, אשר הוציאו את שמעון משיווי משקל עד ימינו אלו.
בשנות ה90 היה לו רצון גדול להחליף את פרוספר אזרן ראש העיר קריית שמונה העניין בער בו ובעצמותיו הוא חשב שאת קריית שמונה אפשר וניתן להביאה להיות פנינת הגליל ומקום שאנשים רבים יבואו לחיות בה. חלום זה לא התממש – שמעון היה איש עם רצון ושאיפות אדירות להצליח ולהתקדם בכל אשר עסק, הוא היה איש עסקים ממולח ביותר ויזם בנשמתו, שום דבר לא הפחיד אותו וגם במצבים הכי קשים ידע לעמוד על שלו ותמיד זכר וידע גם לשלם למי שמגיע.
יצא לנו לעבוד מס' שנים ביחד הוא הציע לי לעבוד אצלו בשנת 1987 בתור הנדסאי בניין ואני הצטרפתי אליו לאחר שעזבתי את הקיבוץ.
ראוי לציין כי שמעון בן אור, לאחר שהקים את החב' הראשונה אותה בנה במו ידיו ועם כל רכושו וכספו, צירף את שני אחיו כשותפים בחברה ללא כל תמורה מצדם. לימים נודע כי טוב ליבו והדאגה האמתית לפרנסתם ושיתופם היו מאוד מאוד לא נכונים בלשון המעטה לפחות לגביו.
שמעון ואני הלכנו יד ביד בכל מה שנקרא חברות עמוקה, כולל המשפחות והכל מהלב והנשמה גם שהיה באוסטרליה הרחוקה דיברנו וחלקנו יחדיו את מלוא המשמעות והרבדים אותם חווינו.
גם היום אחרי כשלושה שבועות מיום פטירתך קשה לי לחשוב ולכתוב זיכרונך לברכה פשוט לא מסתדר לי.
אזכור אותך בן אור כחברי הטוב ביותר לכל אורך הדרך.
אוהב אותך.
מוקי
