עמוס אילון ז"ל

אבא,
אין בכוחן של מלים בהספד לתאר נאמנה את האדם שהיית.
לא אנסה לסכם את חייך, הגדושים בעשייה ובהצטיינות.
לא אצליח לתאר את מאפייני אישיותך המורכבת או את התכונות שהפכו אותך לסמל
ולדוגמא עבור כולנו.
אנסה רק לכתוב מעט על כמה משמעותי היית עבורנו, בני משפחתך, האוהבים אותך
לאין קץ.
אין ספור זיכרונות צרובים על לוח ליבנו.
גידלת אותנו עטופים, אהובים, מוגנים. האמנת בנו תמיד.
חסכת מאתנו את כאבייך והרעפת עלינו ועל נכדייך ונכדותייך חום ואהבה, פינוקים,
תמיד במסירות אין קץ, לעולם לא רצית דבר בתמורה.
75 שנים ועוד קצת, לא הספיקו לנו אבא, ממש לא.
בנינו עלייך לעוד שנים רבות – לטיולים משפחתיים בארץ, למסעות ביחד בעולם, לספר
שעוד תכתוב, לארוחות משפחתיות. רצינו עוד ברכות יום הולדת כתובות ביד אומן,
עוד חיבוק, עוד מבט אוהב. ייחלנו לשקט ולפנאי שמגיע לך לקבל אחרי חיים שלמים
של עבודה.
אבא שלנו – המגיש כוס קפה למיטה לילדיו, שאסף אותי )עם אמא כמובן( בוכייה
ממחנה הקיץ בכיתה ד', אבא שלקח אותנו לגן ההרפתקאות ליד הירקון, ולגלבוע,
להליכות בשכונה, לגן החיות הישן בתל אביב ולימים לספארי עם נכדייך… אבא שלנו,
שאתו קוטפים חוביזה וטועמים, מאכילים ברווזים בירקון, צועדים בשבילי הארץ, אבא
שלנו שעזר לנו ללמוד ולהתמיד, שהתנדב מיד ללוות את מאיה ויובל בתכנית הקשר
הרב דורי בבית הספר )וכמובן שעשה זאת במצוינות אגבית שכזאת(. אבא שלנו
שכותב עוד ברכה ועוד שיר, שצלח אתנו את הכינרת, שטייל אתנו באמסטרדם וביוון,
שלימד עוד באוגוסט האחרון את נכדיו לשוט על אבובים בירדן. אבא שהגיע אתי עם
אלון ועם אמא עד לרוף טופ רסטורנט בנפאל, שהתייצב בצרפת עם הולדתו של בכור
נכדייך, שנסע לספארי באפריקה עם יובל, ללונדון עם מאיה, שהצטרף אלינו עם אמא
)פעמיים( טיול הגדול בהודו. את המכתב שכתבתי לעיתון בתחילת תקופת הקורונה
ערכת בקפדנות, התעצבנת כשהעורכת ביקשה לקצרו ואמרת שאני לא צריכה להסכים
כי כתבתי היטב. את המכתבים שכתבתי לצוות בבית הספר קראת מדי שבוע, מעיר
מדי פעם, מחזק ומעריך. כל אחד מאתנו נושא עמו שלל זיכרונות מתוקים ממך. אבא
שלנו – המסור והאוהב.
כולנו זכינו לגור בבית ילדותנו, אתך ועם אמא. וכל נכדייך, בתורם, זכו לסבא משקיען,
סבלני ואוהב. כזה שכבר לפני 17 שנים לקח מידינו את יובלי הערני בימי שבת בבוקר
17
ויצא אתו לטיול ארוך כדי שנוכל להמשיך לישון ועד לפני שלושה וחצי חודשים עוד פסע
ברחבי השכונה עם שחר ומעין בהליכת פרקור.
את שמות שבעת נכדייך יובל, מאיה, נעמה, אלה, נוקי שחר ומעין, הזכרנו לך יום יום
בבית החולים. קיווינו שזיכרון נכדייך האהובים יקים אותך מהמיטה ויחזיר אותך
הביתה.
נדמה כי אחד הזכרונות המתוקים ביותר שנשמור אתנו הוא אותך פוסע ברחבי הבית,
כשחיתול פרוס על כתפך, ונכד או נכדה מנמנמים עלייך חבוקים ורגועים.
אשתף בסיפור אחד שהולך אתי מאז שנות התבגרותי:
בשולחן העבודה הגדול שלך, בתחתית אחת המגירות היתה טמונה מדליה, כילדים לא
סיפרת לנו מדוע קיבלת אותה. לימים, בהיותי מדריכת חמישיות בשבט הנשיא
ביקשתי כי תגיע לדבר עם חניכי השכבה על הקרבות שבהם השתתפת. אתה סירבת
למרות שביקשתי שוב ושוב ואני בחוסר רגישות אגואיסטי המשכתי לבקש. בסופו של
דבר נענית כמובן והגעת לשיחה. התקשית מאד לדבר ואני הבנתי את הטעות שעשיתי
רק אז. המלחמה לא היתה עבורך דבר להתפאר בו. במלחמה היו רק יגון וסבל, כאב
עצום, וחיים צעירים שנקטפו. באיטיות רבה ורק בשנים האחרונות הבנו יותר ויותר
כמה כבד המשא שנשאת על גבך כל השנים. ומבלי לומר לנו דבר הטמעת בנו את
ערך החיים, וגידלת אותנו עם כמיהה עמוקה לחיים של שלום.
אך הכאב הגדול שנשאת לא חלחל לתוך חיינו.
כשבדקתי את התכתבויות הווטס אפ האחרונות אתך מצאתי, שלא במפתיע את שלוש
ההודעות הבאות:
בראשונה אתה מודיע לי שתגיע אלינו עם סלט פירות ופופקורן לנכדים שהתכנסו
, לחגוג עם נעמה יום הולדת. ובמילותייך: "סלט פירות + פופקורן בשעה 12:00
סגרנו".
בשנייה שלחת לי מקבץ שירים קצרים על מורה ותלמידים.
בשלישית השבת לשאלתי לאחר הניתוח שעברת וכתבת בלקוניות שהלילה עבר בסדר
והכל בסדר.
108 ימים היית מאושפז בבית החולים תל-השומר, נאבק על חייך ואנחנו לצדך. אילו
רק יכולנו להמשיך היינו עושים זאת עד שתחזור אלינו בריא ושלם. האפשרות להיות
לצדך ברגעים קשים היתה זכות גדולה בשבילנו.
עם כוח הרצון מברזל שלך, היה ברור לנו שתנצח הכל ועם האופטימיות שיצקו בנו
האהבה, הרוך וההגנה שלך ושל אמא, חשבנו שהסוף הטוב בוא יבוא.
עשית למעננו כל כך הרבה, והיית עבורנו מגדלור ומשענת, דוגמא ומופת – לאומץ לב,
למסירות, למוסר עבודה, יושר וצניעות, לטוב לב ומשפחתיות.
18
אחים שלי, אמיר ותמר, אנחנו צוות טוב ביחד. נראה לי שעמדנו ברף הציפיות של
אבא. נמשיך לעשות זאת ונישאר משפחה אוהבת ומלוכדת.
אמא שלנו יקרה ואהובה, הייתם זוג לתפארת והורים מופלאים. נמשיך כולנו ביחד
להיות מאושרים בדיוק כפי שאבא היה רוצה ובדיוק כפי שאת רוצה.
תודה ליורם ואוקי, תודה למיכלי, תודה לכל החברים ובני המשפחה שדאגו ותמכו
מרחוק ומקרוב. לצוות המסור של תל השומר שהיו עם אבא יום ולילה מאמצע
ספטמבר, שעשו עבורו מעל ומעבר ושאותם למדנו להוקיר עד בלי די נאמר תודה
בהמשך.
אבא שלנו יקר ואהוב, אהבתנו אלייך עצומה, הגעגועים גדולים כבר עכשיו. תודה לך
על הכל.