פלסר 7, לוחמי ששת הימים
לוגו פלס"ר 7

נדב אילן ז"ל

לזכרם ולכבודנו
האתר הוקם על ידי צוות מחיילי הפלוגה, במטרה לזכור ולהזכיר לנו ולדורות הבאים

נולד דגניה א

נפטר ב 24/6/2019

נקבר בבית העלמין רמת השרון (מדרום לצומת כביש 5, עם כביש 4)

קשר: אמיתי היימן, חבר

אקספלורר צילום:  לקישור

היימן מטיל פצצה: 25.6.2019  07:20

חברים, בצער גדול ובלב בוכה, אני מבקש להודיעכם, כי נדב אילן חברנו נפטר הלילה לאחר מחלה קשה. אם תרשו לי, נדב היה חברי הטוב במשמעות הכי חזקה של המילה. הכרנו במסגרת פעילות בני הקיבוצים בנוער העובד, לפני הצבא. נדב הצליח להתמודד עם המחלה שנים רבות וכל פעם באה עליו צרה נוספת והוא נלחם, עד הלילה …

נדב היה איש של פרטים, איש אכפתי מאוד שכל עוולה וכל אי דיוק, היו מכעיסים אותו. איש רב כשרונות היה חברי.

נדב היה בשבילי חבר אמיתי שחלקנו בנינו צרות, שמחות ועניינים הכי אישיים .

כעת הוא אינו עוד.

יהי זכרו ברוך …

ליד קברו של נדב אילן ז״ל – 24 ליולי 2019

נדב חברי הטוב,

לפני 30 יום, הוכרע הקרב האחרון של חייך.

האויב – הסרטן, ניצח במלחמה.

ניהלת במשך כמה שנים קרבות נגד אותו אויב – הסרטן, כשתוצאות המלחמה היו צפויות מראש. אך מי כמוך ירכין ראשו אל מול אויב כזה?! ניהלת את הקרבות הללו בעקשנות, תוך למידה והיית חדור מטרה, עד כדי השתאות כך נדמה לי, של הסובבים אותך.

הכרתי את נדב במסגרת פעילות בני הקיבוצים במסגרת הנוער העובד. לגמרי במקרה דרכנו הצטלבו בשערי הבסיס של פלס״ר 7, בה שרתנו לכל אורך השירות הסדיר כתף אל כתף. כן, כשמו כן הוא.

או-אז, נרקמה חברות אמיצה בינינו. חברות שהתחזקה אחרי עזיבתו של נדב את דגניה והביאה אותנו לא פעם לשיחות נפש.

נדב היה פדנט שמצוי בפרטים. איש רב יכולות וביצועיסט בכל רמ״ח אבריו. הוא היה איש של פרוייקטים…. כל נושא שלקח לטיפולו, ננעל עליו כמטרה תוך לימוד פרטיו ולו הקטנים ביותר.

לאחר שהתאלמנתי, נדב הציע לי לחזור ולעסוק בתחביב ישן – צילום. מעת שנענתי, הוא ננעל על המטרה… לקח על עצמו את מציאת המצלמה המתאימה ורכישתה. או אז, הזמין אותי להדרכות ואת אלו עשה ביסודיות הכל כך אופיינית לו.

איש הגון וישר דרך היה נדב. עוולות, חוסר הגינות ורמאות (שכה מצויה במקומותינו), הוציאו אותו מכליו. לעיתים היה נרגן משהו ומתפתה  להתחשבנויות קטנוניות ולכעסים. אבל מי שבאמת הכירו והיה חברו, ידע תמיד שאלו רגעי שפל קצרים עד שיחזור לעצמו וישכח….

כשבועיים לפני פטירתו, צילצל הטלפון ומהעבר השני קולו של נדב: ״הימן, יה נקניק, למה אתה לא בא אליי״. הבנתי שזו הזמנה שמטרתה פרידה כי ידעתי את מצבו. לא היינו צרכים להרבות במילים…. הבנו אחד את השני….

נדב יחסר לי בעצה טובה ובשיחות הנפש הטלפוניות שהיו בנינו. הוא יחסר לי כחבר אמיתי.

אתי, שירי, איתמר ובן, אישך / אביכם, היה איש שתמיד בלט בין הסובבים אותו בהופעתו המרשימה, ביופיו, ביכולותיו ובאנרגיות שהקרין סביבו. תזכרו אותו ככזה ותישארו מלוכדים ולו כדי להנציח את זכרו.

אמיתי היימן, חבר שלו.

גיורא שדמה

סמל המחלקה נדב.

קשה לכתוב על אדם שאיננו,כבר הרבה שנים

שאנחנו לא בקשר רציף ,אבל חודשיים לפני לכתו

הספקתי לבקרו בביתו עם איציק קיסילוב כאשר

המחלה כבר השאירה בו רישומה.

נפגשנו בצומת חשובה בחיי,הטירונות,הוא סמל המחלקה ואני טירון שעושה את צעדיו הראשונים

בצבא.

בהתחלה זה נראה פשוט ,אבל ככל שהזמן עובר

צריך לעמוד בסטנדרטים.

נדב גבוה,צנום בלוריתו מלאה בסגנון שנות  השישים,מופנם לא מתלהם כדרך שאר המכים,

התגלה כבעל כושר גופני מעולה מסתכל לך ישר

בעיניים ומלמד את דרכי הצבא.

אחרי הטירונות היה קורס סיור ואחריו קורס מכ"ים

ואז התחילה הכוננות לקראת משהוא שעדין לא היה ברור.

אנחנו החיילים כבר ישבנו על הגיפים שכל כך התאווינו לתפעלם,זכור לימקרה לפני המלחמה שיצאנו לתצפית בהר קרן ,ע"י שבטה הכביש מתפתל ובאחד הסיבובים הגיפ נטה על צידו,

נדב ישב זקוף ולא נזף.

ואז התחילה המלחמה,נדב המפקד,סייר קשר גיורא גרזון,ואני הנהג היינו בצוות של יוסי אלגמיס ז"ל.

אני לא זוכר שהכינו אותנו למה שעשוי לקרות,היו לנו שיחות בגיפ על מה יהיה ואיך,אבל זה היה לא

ממוקד,הדיסטנס נשבר והיינו צוות מגובש.

    נדב רגוע מתפקד, מתנדב למשימות,באחת מהן הובלנו את קהלני השרוף מהג'ירדי עד לשיח-זואיד לתאגד מרחק של 20 ק"מ לבד בשטח שזה

עתה נכבש.

וכך גם ביום האחרון בפשיטה הלילית עד התעלה

כאשר עם אור ראשון אנחנו קרובים לתעלה בצומת איסמעליה.

ממרחק הזמן נראה שהשקט של נדב,התפקוד ,הנוכחות השרו רוגע ואיפשרו גם לנו החיילים למלא את משימותינו.

    יהי זכרו ברוך.          גיורא שדמה.