זאב שורק

על שלקחתי משירותי בפלוגה

זאב שורק (שפירא) לוחם בפלוגה, מחזור ה' 1966, לוחם בששת הימים.

מתוך שאמרתי בכנס היובל למלחמת ששת הימים , בבארי.

לתקופה בת כשנה – למן הגיוס ועד לתום מלחמת ששת הימים – היתה השפעה ניכרת על עיצוב התנהלותי ועל מהלך חיי, לטוב ולרע.  

רוצה לשתף בתחושותי, באשר להשפעת השנה הראשונה בצבא – האינטנסיבית – על החיים שלאחריה/בעקבותיה.

הנני רואה שלושה מושגי מפתח בהם רציתי לשתף אתכם, אלו המהווים חלק נכבד מההשפעה על חיי הבוגרים, חרף העובדה שמבחינת זמן ומרחב  מהווה שנה (לערך) זו פירור ביחס לזמן שחלף מאז:

• הרעות
• המשימה
• המשמעות

• הרעות – [רעותהוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית. (ויקיפדיה)]. במבט לאחור החלה, בעיני, שנה טרום המלחמה, כבר בירידה מהמשאית במחנה נתן.  נוצרה תלות אחד בשני: באוהל, בברזיה, באוכל, באימונים, בטירטורים, בניווטים, בקיטורים, בשמחה ובצער. כל זאת מחבר ומחשל. היינו אחד לשני אחים, למרות שאז לא רווח המושג הנפוץ היום. נוצר אמון בינינו ובינינו לבין המפקדים. למלחמה הגענו לדעתי מבושלים, הן אחד כלפי השני והן כלפי המפקדים. עובדה שה "אחרי" נעשה אוטומטית, ללא המילים המפורשות.
• המשימה – נטעו בנו שאנו מגינים על הארץ, על ההורים, על האחרים … שעכשיו תורנו… ואכן עשינו. ראינו חברים פצועים, שכלנו חברים רבים וביצענו וחילצנו (למרות שלא כל הזמן ידענו מה המשימה) הרגשנו שווים, המחיר לא היה לשוא, לפחות בהרגשה האישית והלאומית ואף קיבלנו חיזוקים לכך. ומתוך כך ניטעה בי הנחישות, מבצעים משימות, עושים…    

זאת בשונה לאשר קרה וקורה מאז מלחמת לבנון ובהמשך לבנון 2 והלאה. לגבי החייל והמפקד הזוטר זו אותה לחימה, חברים שנפלו ונפצעו, אבל העובדה שמשימות לא מועטות לא בוצעו  וגם הקולות הנשמעים אפילו מהדרגים הנבחרים שזו "…מלחמה לא צודקת…" וכו', יוצרות הרגשה נוראה עבור החייל ועבור האזרחים.

• משמעות (זו התמצית ה…"לשם מה") – זה אשר שליווה ומלווה אותי לאורך כל הדרך – בצה"ל ובאזרחות, ובכל התחומים – פעל בנחישות להשגת המשימה לחוד ו/או ביחד עם החברים. אף כי לעיתים זה עול כבד ויוצר חיכוכים…

לחתור תמיד להבנת המשמעויות (הצבאיות והאזרחיות, האישיות והציבוריות וכו'), מתוך הנתונים ולשאוף להביא נתונים עדכניים ועל פיהם לשאוף לנהוג.

• בתחום הצבאי קל מאוד להבין, שהרי ההשפעה היא על החיים והמוות…המפתח: אצל כמה אימהות יבקרו. [מישהו ימות אם טעית (למשל בסימון: העמדה, שדה המוקשים, הדרך, התכנון המבצעי) או בהערכה המודיעינית, או עם איזה מידע אתה שולח חיילים לקרב]
• בתחום הפרה צבאי, למשל מערכות מידע – לא קל לשכנע להשקיע עבור השגת נתונים ופתוח אלגוריתם, שיאפשרו הפקת משמעויות שיהיה בהם כדי סיוע להחלטת מפקדים ברמות השונות, אבל אם תבין את המשמעות המבצעית, תתרום רבות ותהפוך את המידע ללוחמים לרלוונטי, מסייע להשגם המשימה ואך תורם להצלת חיים .
• "באזרחות" – בכל הרבדים. דוגמאות אינספור.

אכן, בעיני השנה טרום המלחמה והמלחמה, השפיעו על עיצוב ההתנהלות ועל מהלך חיי, לטוב ולרע.  

רעות (הערך בויקיפדיה)

רעות הוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית.

מבחנה הגדול של הרעות הוא במקרים בהם צריך לוותר צד אחד על האינטרסים שלו על מנת להטיב עם רעו. לדוגמה, כאשר אחד הרעים נחשד או מורשע בפלילים, נדרשים רעיו להחליט עד כמה חשובה בעיניהם הרעות – האם ימשיכו לקיימה ולהגן על הרע שחטא, או יפנו לו עורף.

דוגמה מובהקת נוספת היא בשדה הקרב, אז נקראת הרעות לעיתים בשם "אחוות לוחמים". במצב זה נדרשת נאמנות, אמון וערבות הדדית למען מטרת הכלל. בשם ערך הרעות נדרש הפרט לוותר על טובתו האישית, לעיתים תוך סיכון עצמי. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על התאמה בין הרעות לסיכון החיים. ככל שהסיכון עולה כך גם הרעות עתידה לעלות.

בישראל

ערך הרעות קיבל ביטוי רשמי כאחד מערכי צה"ל בסעיף: "רעות – החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש". עוד קודם לניסוח רוח צה"ל זכתה הרעות לתהילה בשיר "הרעות", מאת חיים גורי.