זאב רוזן ז"ל

זאביק

אני מדבר כאן בלשון יחיד – אבל בשם כל חיילי הסיירת – לוחמי ששת הימים.

אחת התמונות הראשונות שזכורות לי שהגעתי לבסיס הסיירת במחנה נתן.

היא של בחור בלונדיני יפה עם חיוך מאוזן לאוזן,

יושב על קצה המיטה באוהל שיריעתו מופשלת, מסתכל עלי מתארגן באוהל

שלי צוחק  ואומר לי:

 "אל תתפוס את המיטה בכניסה לאוהל אחרת תהיה חניך תורן."

הימים בסיירת כחיילים היו ימים קשים מפרכים לחוצים ומגבשים– כולנו מקטרים ומקללים.

למרות שזאביק לא היה במחלקה שלי, אני זוכר את זאביק כמעט

תמיד עם חיוך שפוך על פניו –

"חברה מה הבעיה –זה כלום שימו ….."

תמיד לוקח הכל בקלות אהוב ומחובר לכולם

הרבה שנים לא הינו ממש בקשר – לפני כשנה וחצי נפגשנו שוב בצוות ההקמה

של אתר האינטרנט של הסיירת.

וגם שם בעת המפגשים זאביק היה תמיד הדמות המפייסת – לוקח הכל בפרופורציות

וכל זה למרות הבעיות הבריאותיות שלוו אותו אישית ואת בנו.

תמיד אופטימי – תמיד מחייך

דיברנו רבות על חולשתנו המשותפת לרכבות ועל הפרוייקט הרכבות הנפלא שבנה בבית.

סיכמנו על מועד לסיור בפרוייקט הרכבת שבנה בביתו – אבל גם את זה דפקה

הקורונה.

אנחנו חבריו לסיירת נזכור אותו תמיד באהבה, יחד עם החיוך המדהים והאופטימיות המדבקת שלך שישמרו בזיכרוננו לעד.

תני                                                                   אוגוסט 2020