זאב שורק

לזכרם ולכבודנו
האתר הוקם על ידי צוות מחיילי הפלוגה, במטרה לזכור ולהזכיר לנו ולדורות הבאים

מי יודע לנהוג – זאב שורק (שפירא)

למיטב זכרוני, כבר בשבוע הראשון להיותנו בפלוגה החילונו לקבל שעורי נהיגה.

בבוקר, חצי פלוגה במסלול המכשולים ועבור החצי השני התיצבו משאיות  לקחת אותנו לבאר שבע, לשעורי נהיגה.

אנו העירוניים, מקרב לומדי הנהיגה הבטנו בעיניים כלות על החברים מהמושבים והקיבוצים שחוללו בשעורים והתאמצו לא לעבור טסט אחר טסט – כי כבר ידעו לנהוג ותכננו לחוות 10 טסטים, ולהמשיך בפעילות בבאר שבע, במקום זו שבמסלול המכשולים ואילו אנו מהערים, ה"ירוקים" בנבכי המכונית הממונעת, שאפנו לעבור טסט מה שיותר מהר, כי זה הזלנו ריר לעבור את הטסט, מוקדם ככל האפשר, למרות שהיה בזה גזר דין לשוב למכשולים.

זאב שורק (שפירא) 16.8.2017

דברים לכנס הפלסר הסדיר מחזור  2017 ברעים      

מתוך דברים שרשמתי לכנס פלס"ר 7, מחזור אוגוסט 2017 במחנה רעים – ולא עלה בידי להיות בו.

  • מזלנו (המחזור שלנו) שקיימנו את ההכשרה המבצעית – טירונות, קורס סיור ותחילת קורס מפקדים – ביחד. אנחנו, מחזור הלוחמים ומפקדינו שהיו מחזור/שניים מעלינו. את המילים הגדולות שהזכרתי קודם (רעות, שייכות, אחד בשביל כולם, מחוייבות, אמון…) קיימנו בשגרה היומיומית: אימונים, תרגילים וטרטורים, בלעדי ערכים אלו חלקנו לא היו שורדים.

  • וזה נמשך לתוך המלחמה, ומתוך המילים הגדולות שהזכרנו, נוצרו ה:
    • הסתערות אחרי… – הרגל, היסחפות, אמון…
    • חילוצים – אלו חברים שלנו שם.
    • והחינוך לביצוע משימה – שאם לא כן, מהו ערך החברים ומדוע בכלל אתה שם?

  • אני מניח שהאמל"ח שלכם טוב יותר, התוד"א שלכם משוכלל ונגיש יותר, משימות רבות ממוקדות, ובטוח גם שהמפקדים כאן, שאף הם גדלו על המורשת, טורחים בבניית מערכות הערכים הללו. שימו לב שבסופו של העניין זו הרוח.

  • אתם אלו האמורים לממש את הביטויים, שבעיני אחרים מכונים השחוקים, אצלכם זו שגרה שבלעדיה לא תשרדו!
    • תאמינו
    • תהיו חברים (ותסמכו עליהם)
    • תהיו מקצועיים
    • תלמדו את האויב עד קוצו של…
    • תהיו מוכנים
    • תהיו נחושים
    • אתם יותר טובים
    • ולמרות מה שפולטים בפוליטיקה: אתם צודקים, אתם מגינים על הארץ. אנחנו שמרנו על ההורים שלכם כשהיו ילדים ואתם זוכים לשמור עלינו ועל הנכדים שלנו.

  • אתם יכולים. בשעת מבחן תצליחו.

 

 זאב שורק (שפירא) לוחם בפלס"ר 7, מחזור אוגוסט 1966

  • מי שכאן… חזקה עלי שהוא איש טוב בבסיסו, שזו כבר סיבה טובה לשבת ביחד.
  • כבר דובר רבות על מהלכי הלחימה שלנו במלחמת ששת הימים ועל "סיפורי הגבורה". איני סבור שלחזור על: הסתערנו, ראינו לאויב את הלבן בעיניים (אכן ראינו), חילצנו בגבורה ו… ו… יסייע לכם להיות טובים יותר. והרי זה בעיני מהות המפגש.
  • בטוחני שבפעילות המורשת שלכם מדובר אף בנו: חדר הנצחה, נתח מכובד בספר "חשופים בצריח" של שבתאי טבת (למרות שלא היה לנו צריח כלל וחשופים אכן היינו), ספר באנגלית וסרטים (אחד מהם תראו היום) ואחר המנציח את כנס היובל שלנו, שהיה אחד הכנסים המשמעותיים שכן, 50 שנה (מניין שני דורות) לאחר אחד האירועים החשובים בחיינו, התכנסנו בסמוך לאותו מקום, להיזכר, רוב אלו שחיים.  מדהים לא ?

  • בחרתי לציין זאת תחילה, כי זה המפתח לתלכיד הזה שקרוי יחידה מבצעית לוחמת. בסיסמאות זה:
    • חברות
    • שייכות
    • אחד בשביל כולם וההיפך
    • מחוייבות
    • אמון


במציאות היומיומית אלו ערכי ברזל, בלעדיהם אתה לבדך, איתם אתה חלק מאותה קבוצה/נבחרת, זו התובענית והמלחיצה אך גם זו הגורמת לך לפתח ולהציג שיאים שלא ידעת על קיומם בך ובקבוצה.

מכתב של עליזה אחותו של יוסף אליהו לזאב שורק

מתישהו בתום הקרבות, נשלחנו לדבר עם משפחתו של יוסף אליהו ולחזור. הורו לנו לספר שנפצע ואיננו יודעים באיזה בית חולים הוא נמצא. אסרו לומר להם כי הוא נהרג (איני זוכר עם מי הייתי שם, אם מישהו נזכר… אשמח).

מספר ימים לאחר מכן קיבלתי מכתב מאחותו, עליזה. המשפחה ניסתה להשיג מידע דרך קצין העיר, לא אמרו להם דבר.

מדהים… אלי נהרג ביום הראשון של המלחמה ולפי המכתב, עד 21.6.67 עדיין לא הודיעו להם שאינו.

עשרות שנים לאחר מכן,  עוד בטרם הוצג הסרט על הפלוגה במלחמה, נפגשתי עם עליזה בביתה ומסרתי לה את המכתב,

מעמד מרגש עד דמעות. העלנו זכרונות על אלי ,מצידי על התקופה בפלוגה, על הלהט, כושר והחברות ומצידה עליו כילד

כנער, כעלם והתשוקה להיות קרבי, הכי קרבי.

צילום המכתב שנשלח אלי מעליזה יוסף, אחותו של יוסף אליהו, שהיה איתי באוהל, מחלקה 2 כתה 2 ונהרג במלחמה

נוסטלגיה - צילום שני צידי המעטפה של המכתב שנשלח מעליזה יוסף

על שלקחתי משירותי בפלוגה

זאב שורק (שפירא) לוחם בפלוגה, מחזור ה' 1966, לוחם בששת הימים.

מתוך שאמרתי בכנס היובל למלחמת ששת הימים , בבארי.

לתקופה בת כשנה – למן הגיוס ועד לתום מלחמת ששת הימים – היתה השפעה ניכרת על עיצוב התנהלותי ועל מהלך חיי, לטוב ולרע.  

רוצה לשתף בתחושותי, באשר להשפעת השנה הראשונה בצבא – האינטנסיבית – על החיים שלאחריה/בעקבותיה.

הנני רואה שלושה מושגי מפתח בהם רציתי לשתף אתכם, אלו המהווים חלק נכבד מההשפעה על חיי הבוגרים, חרף העובדה שמבחינת זמן ומרחב  מהווה שנה (לערך) זו פירור ביחס לזמן שחלף מאז:

  • הרעות
  • המשימה
  • המשמעות
  • הרעות[רעותהוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית. (ויקיפדיה)]. במבט לאחור החלה, בעיני, שנה טרום המלחמה, כבר בירידה מהמשאית במחנה נתן.  נוצרה תלות אחד בשני: באוהל, בברזיה, באוכל, באימונים, בטירטורים, בניווטים, בקיטורים, בשמחה ובצער. כל זאת מחבר ומחשל. היינו אחד לשני אחים, למרות שאז לא רווח המושג הנפוץ היום. נוצר אמון בינינו ובינינו לבין המפקדים. למלחמה הגענו לדעתי מבושלים, הן אחד כלפי השני והן כלפי המפקדים. עובדה שה "אחרי" נעשה אוטומטית, ללא המילים המפורשות.
  • המשימהנטעו בנו שאנו מגינים על הארץ, על ההורים, על האחרים … שעכשיו תורנו… ואכן עשינו. ראינו חברים פצועים, שכלנו חברים רבים וביצענו וחילצנו (למרות שלא כל הזמן ידענו מה המשימה) הרגשנו שווים, המחיר לא היה לשוא, לפחות בהרגשה האישית והלאומית ואף קיבלנו חיזוקים לכך. ומתוך כך ניטעה בי הנחישות, מבצעים משימות, עושים…    

זאת בשונה לאשר קרה וקורה מאז מלחמת לבנון ובהמשך לבנון 2 והלאה. לגבי החייל והמפקד הזוטר זו אותה לחימה, חברים שנפלו ונפצעו, אבל העובדה שמשימות לא מועטות לא בוצעו  וגם הקולות הנשמעים אפילו מהדרגים הנבחרים שזו "…מלחמה לא צודקת…" וכו', יוצרות הרגשה נוראה עבור החייל ועבור האזרחים.

  • משמעות (זו התמצית ה…"לשם מה") – זה אשר שליווה ומלווה אותי לאורך כל הדרך – בצה"ל ובאזרחות, ובכל התחומים – פעל בנחישות להשגת המשימה לחוד ו/או ביחד עם החברים. אף כי לעיתים זה עול כבד ויוצר חיכוכים…

לחתור תמיד להבנת המשמעויות (הצבאיות והאזרחיות, האישיות והציבוריות וכו'), מתוך הנתונים ולשאוף להביא נתונים עדכניים ועל פיהם לשאוף לנהוג.

  • בתחום הצבאי קל מאוד להבין, שהרי ההשפעה היא על החיים והמוות…המפתח: אצל כמה אימהות יבקרו. [מישהו ימות אם טעית (למשל בסימון: העמדה, שדה המוקשים, הדרך, התכנון המבצעי) או בהערכה המודיעינית, או עם איזה מידע אתה שולח חיילים לקרב]
  • בתחום הפרה צבאי, למשל מערכות מידע – לא קל לשכנע להשקיע עבור השגת נתונים ופתוח אלגוריתם, שיאפשרו הפקת משמעויות שיהיה בהם כדי סיוע להחלטת מפקדים ברמות השונות, אבל אם תבין את המשמעות המבצעית, תתרום רבות ותהפוך את המידע ללוחמים לרלוונטי, מסייע להשגם המשימה ואך תורם להצלת חיים .
  • "באזרחות" – בכל הרבדים. דוגמאות אינספור.

 

אכן, בעיני השנה טרום המלחמה והמלחמה, השפיעו על עיצוב ההתנהלות ועל מהלך חיי, לטוב ולרע.  

 

רעות (הערך בויקיפדיה)

רעות הוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית.

מבחנה הגדול של הרעות הוא במקרים בהם צריך לוותר צד אחד על האינטרסים שלו על מנת להטיב עם רעו. לדוגמה, כאשר אחד הרעים נחשד או מורשע בפלילים, נדרשים רעיו להחליט עד כמה חשובה בעיניהם הרעות – האם ימשיכו לקיימה ולהגן על הרע שחטא, או יפנו לו עורף.

דוגמה מובהקת נוספת היא בשדה הקרב, אז נקראת הרעות לעיתים בשם "אחוות לוחמים". במצב זה נדרשת נאמנות, אמון וערבות הדדית למען מטרת הכלל. בשם ערך הרעות נדרש הפרט לוותר על טובתו האישית, לעיתים תוך סיכון עצמי. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על התאמה בין הרעות לסיכון החיים. ככל שהסיכון עולה כך גם הרעות עתידה לעלות.

בישראל

ערך הרעות קיבל ביטוי רשמי כאחד מערכי צה"ל בסעיף: "רעות – החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש". עוד קודם לניסוח רוח צה"ל זכתה הרעות לתהילה בשיר "הרעות", מאת חיים גורי.