אורי זנד ז"ל 985101

לזכרם ולכבודנו
האתר הוקם על ידי צוות מחיילי הפלוגה, במטרה לזכור ולהזכיר לנו ולדורות הבאים

נולד בקיבוץ יגור 1/5/1947

נפטר ב 1/9/2002 כתוצאה מפציעתו במלחמת ששת הימים (5.6.1967 בצומת רפיח)

נקבר בבית העלמין ברעננה – כפר נחום

קשר: יהודית זנד – אשה  054-4330227

 קישורים: גלעד של עירית רעננה

תיאור המעשה:

  • ביום ה-5 ביוני 1967, במבואות אל-עריש, נפגע טוראי אורי זנד מכדור מקלע 0.5. למרות פציעתו המשיך טוראי אורי זנד במלוי תפקידו כנהג, עד שחולץ אחרי כ-300 מטר.
  • על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת
  • ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

קורות חיים

אורי נולד בקיבוץ יגור. כשמלאו לו חמש שנים, עברה המשפחה לטבעון, בה למד בבית ספר 'רימונים' ובתיכון המקומי. בכיתה יוד הוא החל את לימודיו בבית הספר החקלאי 'הכפר הירוק' ברמת- השרון. 

בשנת 1967 התגייס אורי זנד לצה"ל ושירת בסיירת שריון של חטיבה 7. 

במלחמת ששת הימים, במבואות אל- עריש אורי נפצע קשה. למרות פציעתו החמורה ומצבו הבריאותי המורכב, לאחר שבעה חודשים בבית החולים, הוא ביקש ואף ניסה להמשיך לשרת בסיירת, אך נאלץ לוותר, זנח את הרעיון ושירת ביחידת ביטחון שדה. 

לאחר שחרורו מהצבא, אורי עבד כפקח אזורי בסיני, ב'רשות שמורות הטבע'.

באותו פרק זמן פגש אורי את יהודית לבית דובדבני, ילידת כפר ויתקין. 

כשנה לאחר מכן החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1971, אורי ויהודית נישאו. אורי המשיך את לימודיו בפקולטה ברחובות, סיים כאגרונום והתקבל לעבודה בחברת 'אסיה מעברות'. בני הזוג החליטו להתגורר בקריית טבעון, בה נולד בנם הבכור יואב.

בשנת 1976 עברה המשפחה לרעננה, שם נולדה בשנת 1977 הבת איילת.

שנתיים אחר כך, נסע אורי זנד עם משפחתו לניגריה, בשליחות חברת 'טבע'. כעבור שנתיים, בעקבות קשרים אותם יצר בניגריה, הוא פתח ברעננה חברה פרטית בשם 'זנד סוכנויות'.

בשנת 2002 בהיותו בן 55, במהלך חופשה משפחתית בקפריסין, אורי זנד נפטר באופן פתאומי.

בחוברת שיצאה לאור לזכרו של אורי, כתבה יהודית: "תמיד קיננה בנו שמחה בסיסית על עצם החיים, שמחה בילדינו, ארבעתנו יחד – העולם היה מקום מופלא של התנסויות מכל הסוגים. סימלו זאת יותר מכל טיולינו הרבים בעולם – כולנו יחד – טיולים שלימדו אותנו אמיתות רבות. נהגנו לקחת עמנו את הילדים לטיולים בעולם, זה לא היה קשה, זה היה תענוג גדול. . .

. . . עולם ללא אורי הוא עולם שעלי לברוא מחדש. להיעזר בכל ניסיון החיים והלימוד שלמדתי במחיצת אדם כאורי. אין אחר ומיוחד ואין תוכו כברו. אורי חי בצל הפציעה משנת 67 שזעזעה אותו קשות . . . הוא היה גיבור לא רק במלחמת ששת הימים, אורי היה גיבור בחיי היום יום, כשצריך היה להתגבר מדי יום על צלקות המלחמה ההיא . . . 

אורי גמע את החיים, ניסה הכל; אהבת ילדים, חברים, עסקים, טיולים, והכל במנות ענק, בריצה. בכוח רצון נדיר גבר על קשיי הגוף שליווהו תדיר ואף גברו במרוצת השנים . . . 

. . . באותה אהבה הקיף גם אותי; יש מעט נשים שבורכו בכל כך הרבה אהבה כמוני. . ."

מתוך דברים שנשא אלי ריקוביץ, מפקדו של אורי במלחמת ששת הימים, בטקס זיכרון לנופלים, ימים ספורים לאחר מותו של אורי (ראה להלן):

". . . בהיותו נהג ג'יפ סיור שלי, תוך כדי נהיגה בפריצה לאל-עריש, הוא חטף כדור ממקלע שפגע בו קשה. בכוחות על אנושיים הוא נצמד לחיים, נתלה בחוטים הדקים שחיברו אותו אליהם והצליח לשרוד את הפציעה, למרות ששמונה שעות תמימות עברו עד שהמסוק יכול היה לנחות כדי לפנותו לבית החולים, כיוון שהיינו מנותקים. שמונה שעות תמימות שכב אורי באלונקה בשטח, חלקו מטושטש מהמורפיום וחלקו מותש מכאבים.
והוא חזר לחיים ורץ איתם קדימה עוד שלושים וחמש שנים . . .

וכך נכתב בתעודת הענקת 'אות עיטור המופת':

לאות ולעדות כי טוראי זנד אורי, גילה אומץ לב הראוי לשמש מופת.תאור המעשה: ביום ה- 5 ביולי 1967, במבואות אל עריש, נפגע טוראי אורי זנד מכדור מקלע 05. למרות פציעתו המשיך טוראי אורי זנד במילוי תפקידו כנהג, עד שחולץ אחרי כ- 300 מטר.על מעשהו זה הוענק לו עיטור המופת
ניסן תשל"ג
דוד אלעזר, רב אלוף
אפריל 1973 
ראש המטה הכללי
יהי זכרו של אורי זנד שמור עמנו לעד.